בוגרי תוכניות להכשרת מורים שהם יוצאי אתיופיה נתקלים לעיתים קרובות באתגרים במציאת תעסוקה ובהשתלבות במערכת החינוכית בתנאים קבועים. במחקרים קודמים נמצא כי החברה הישראלית, על אף שחלו בה שינויים ומגמות של שוויון, מייחסת ליוצאי אתיופיה הון חברתי ותרבותי נמוך ומתייחסת לגוון העור הכהה כמקור לחולשה ולאפליה. מטרת המחקר הייתה לבחון את חוויית הקליטה של עובדי הוראה יוצאי אתיופיה, בדגש על תפיסותיהם את מעורבות
ההורים, ואת אסטרטגיות ההתמודדות שלהם איתה. במחקר איכותני־פנומנולוגי זה נערכו 32 ראיונות עם מורים וגננות יוצאי אתיופיה, בוגרי תואר ראשון ותעודת הוראה במכללות לחינוך, ונותחו בניתוח תוכן. ממצאי המחקר מצביעים על התפיסות שלהם לגבי האתגרים העומדים בפניהם בהקשר של מעורבות ההורים, כגון התייחסות למוצאם ולצבע עורם, אי־אמון ביכולתם, יחס מבדל ולא שוויוני, וכן על אסטרטגיות ההתמודדות שלתפיסתם סייעו להם להתמיד: הכרה בערכם, מסוגלות עצמית, חוסן ושאיפות לעתיד. משתתפי המחקר ציינו את חשיבותה של תמיכת ההנהלה כגורם מרכזי שתורם להתמדתם. הממצאים חושפים את יחסי הכוח בחברה המעצבים את ההזדמנויות של אינדיבידואלים מתרבויות שונות לחינוך, לפרנסה ולביטוי תרבותי, ואת היחסים בין הקבוצות השונות המרכיבות את החברה, וכפועל יוצא, את ההקשר החינוכי. על סמך מסקנות המחקר, מופיעות בסיום המאמר המלצות לשילוב עובדי הוראה
יוצאי אתיופיה במערכת החינוך.
