ויקטור פרנקל, הוגה התפיסה והתיאוריה- לוגותרפיה, מדבר על החתירה למשמעות ככח מרכזי בחייו של האדם, ושהוא יצור שממציא את עצמו מחדש. המשמעות היא סובייקטיבית והיא נמצאת תמיד במפגש עם האחר. מימוש עצמי מתקיים כאשר האדם פונה כלפי אחרים. פרנקל קרא לזה "התעלות מעבר לעצמי" והיא כוללת בתוכה נתינה, אהבה, שליחות ויצירה.
מוסיף ואומר פרנקל, שנסיבות חייו של האדם אינן תמיד בשליטתו, אך הוא יכול לבחור כיצד להגיב אליהן. החירות המצבית של האדם לבחור את עמדתו במצב נתון לא מגיעה דרך תגובתו האוטומטית, אלא מתוך שאיפה לבחירה מתוך ערכים, מצפון ומשמעות. פרנקל טוען שכל רגע בחיים הוא הזמנה למשמעות ולבחירה – "המשמעות לא ניתנת- היא מתגלה דרך הבחירה”.
