מי רואה את המחנכים/ות בעת משבר? קולות מהשטח רגע אחרי 7 באוקטובר
אירועי 7 באוקטובר הפגישו את כולנו עם מציאות מורכבת ומאתגרת. משרדי ממשלה בכלל, ומערכת החינוך ובתי הספר בפרט, נדרשו להגיב במהירות ובתיאום לצרכים העולים מתוך השטח, לתת מענה למורכבויות שונות ולהתמודד עם אתגרים שלא ידעו כמותם בעבר. עומק המשבר הפגיש את בתי הספר עם אתגרים דיפרנציאליים שונים וברמות מורכבות שונות, אך ככלל, כולם ביקשו לסייע בהסדרת המציאות ובמתן מענה רגשי, חברתי ולימודי לתלמידים, לצד שגרת לחימה ואיומים על העורף.
בזמן שבתי הספר היו עסוקים במתן פתרונות וביצירת סדירויות ותשתית ארגונית ללמידה מחד גיסא, ובמתן מענה רגשי וחברתי לתלמידים ולהורים מאידך גיסא, עלה צורך להתייחס גם לצרכים של צוות בית הספר בכלל, ושל מחנכי ומחנכות הכיתה בפרט. במציאות הכאוטית שנוצרה, בחלק מבתי הספר המענה הנדרש וההתייחסות לאנשי הצוות היו חלקיים ולא מספקים. במושב זה נסקור את הדרכים שבהן קהילות ראשית היוו שייכות ועוגן עבור מחנכות ומחנכי הכיתה, במענה לצרכים השונים שהתעוררו.
ספרות המחקר מציינת את חשיבות השלומות (Well-being) בעשייה של מחנכ/ת הכיתה. עדויות רבות מאששות את מקומן של התפיסה העצמית וחוויית השייכות של מחנכ/ת הכיתה כגורמים קריטיים המשפיעים על חוסנו/ה ועל מקסום יכולותיה/ו המקצועיות, בעת שהיא/הוא משמשת גם מגדלור של יציבות במציאות כאוטית.
כשבועיים לאחר מתקפת 7 באוקטובר חזרו קהילות המחנכות/ים של תוכנית ראשית להיפגש במתכונת סינכרונית, במפגשי זום משותפים עם מנחות הקהילה. בימים שבהם הוטלו על המחנכות/ים עומס ונתלו בהן/ם ציפיות רבות, ניתנה להן/ם ההזדמנות להיפגש אחת לשבוע למפגשי קהילה שהעניקו אפשרות לשיתוף, תמיכה, הזדהות והיוועצות אישית-מקצועית. בימי המשבר, שבהם הפיתוח המקצועי בישראל טרם יצא לדרך, היווה מפגש זה מרחב בעל משמעות רבה עבורן/ם, אפשרות לקחת נשימה עמוקה, לחיזוק תחושת הביחד, לשיתוף בקשיים ולתמיכה הדדית. רבות/ים מחברות/י הקהילה ציינו את הערך והמשמעות של המפגשים הללו, ועד כמה הם היוו עוגן עבורן/ם.
