כמו במוסדות רבים, גם בבית הספר של ילדיי דעיכתו של גל הקורונה החמישי, שפגע כמעט בכל בית, לצד פריחתן של הכלניות, האיצו מפגש כלל שכבתי. בחיק הטבע, ממש לא רחוק מהבית, כמה עשרות הורים וילדים נפגשו לשאוף מעט אוויר אביבי צח בפיקניק שכבתי. לא חלפו יותר משלושים דקות בטרם קיבלתי, כמו רוב רובם של ההורים מסביב, איזשהו "פוש" חדשותי מהאפליקציה. יכול להיות שהיה מדובר באיזשהו עניין סביב המצב המתוח במזרח אירופה, או במידע חדש סביב סיפור רכילותי עסיסי שהולך ומסתעף.
ברוכים הבאים לגיליון 68 של ביטאון מכון מופ"ת העוסק בחינוך לאוריינות מדיה
בארץ, כמו גם בארצות רבות אחרות, יש הסכמה גורפת בקרב חוקרים ואנשי חינוך, שנדרשת רפורמה משמעותית במערכות החינוך, שבבסיסה שינוי מהותי בתפיסת ההוראה והלמידה של כל בעלי העניין. תקופת הקורונה העצימה את הצורך הזה, אך בד בבד חשפה הזדמנויות רבות לחולל את השינוי הדרמטי הנדרש. בסקירה זו אציג את השינויים הנדרשים בפיתוח המקצועי של המורים במסגרת האוטונומיה הבית-ספרית, את שלושת עמודי התווך שעליהם מושתתת התפתחות זו ובעיקר את תפקידם המכריע של המורים ברפורמה הנדרשת.
בימים אלה, במסגרת התוכנית לגמישות ניהולית במערכת החינוך, הוחלט על הרחבה ניכרת של סמכויותיהם של המנהלים באמצעות העברת משאבים ותקציבים לניהולם הישיר. מה שבעבר הוגדר כ"ניהול עצמי", ייקרא החל משנת תשפ"ג "גמישות פדגוגית ניהולית" (גפ"ן). ביטויה של גמישות זו בכך שעל המנהלים להתאים את המשאבים והמענים העומדים לרשותם לצרכים הייחודיים של קהילתם העקרונות שמייצגים ראשי התיבות גפ"ן – גמישות, פדגוגיה, ניהול – הם ביטוי מיטבי של תפקיד המנהל ושל מסוגלותו הניהולית והמקצועית.
בנייר עמדה זה אציג תחילה את הסוגיה של מתן אוטונומיה וגמישות למנהלי בתי הספר. בהמשך אבחן את הסוגיה הזו מנקודת מבט מיקרו פוליטית על הארגון הבית-ספרי. אציג את המתח הקיים במפגש שבין הגמישות הניהולית של מנהל בית הספר בבחירת התכנים של הפיתוח המקצועי לבין הגורמים האנושיים העוסקים במלאכת החינוך. לסיכום אציג את עמדתי.
משרד החינוך אומנם מטיל על המורים את האחריות לקידום העבודה השיתופית עם ההורים, אך אלה לעיתים קרובות מרגישים שלא הוכשרו בנושא, ושאין להם מיומנויות ליצירה ולניהול של עבודה זאת. הקושי גדול יותר כשמדובר בעבודה עם הורים לתלמידים עם מוגבלות. בין מורים לבין הורים לתלמידים עם מוגבלות מתקיים קשר ייחודי ושונה מהקשר שבין מורים לבין הורים לתלמידים ללא מוגבלות. מספרות המחקר עולה כי עבודה שיתופית עם הורים בכל הנוגע לשירותי חינוך מיוחד, מיטיבה עם הטיפול בתלמידים הללו ועם למידתם ותורמת לקידומה.
מאמר זה מציג התפתחות מקצועית של מורים במסגרת בנייה של קהילה מקצועית בבית-ספר יסודי ממלכתי-דתי. במסגרת המגמה למתן אוטונומיה לבית-הספר, שהתחזקה במהלך מגפת הקורונה, הקמנו קהילת למידה ועשייה, אשר שזרה השתלמות מסורתית בפסג"ה בלמידת המורים בבית-הספר, טיפחה שיתופיות ואפשרה מרחב וזמן ללמידה, ולא פחות מכך עודדה כוחות פנים בית-ספריים והצמיחה מנהיגות.
מנהיגות בזמן משבר היא קריטית, וביתר שאת מנהיגות חינוכית. התלמידים מחפשים בדמות המורה ביטחון, אמון ואופטימיות. בהקשר החינוכי, המחקר מציב את המנהיגות החינוכית בפרספקטיבה מגדרית, לקראת מנהיגות נשית חינוכית, הנגזרת מן הרוב הנשי במערכת החינוך.
לימוד של מיומנויות אוריינות המדיה מחנך לחשיבה ביקורתית גם באמצעות יצירת פעולות לשינוי המצב הקיים. מטרת המאמר היא לתאר את גישתם של מורי המדיה לתפקידם כסוכני שינוי חברתיים.
הקולנוע הוא אומנות ממוסדת ועתירת ממון, ולכן הוא שונה מהווידאו, שנתפס בעיני האומנים כחתרני ואנטי-ממסדי כיוון שהוא מוטבע על גבי מדיום נטול מקור שניתן לשעתוק ולשכפול אינספור פעמים. כך, בניגוד לקולנוע שהוא מדיום מסחרי במוצהר, הווידאו ארט הוא מוצר אומנות זמין וזול ועל כן דמוקרטי וחברתי בהרבה. בדומה לאומנויות המופע: תיאטרון, מחול, מוזיקה וקולנוע, הווידאו ארט מתרחש ברצף של זמן. כלומר, בניגוד לצפייה ביצירה דוממת, שאינה מחייבת הימשכות של זמן, בווידאו ארט מתקיימים חיבורים בין הדימוי הנע, הגוף, הקול והצליל המוזיקלי, זוויות הצילום והעריכה, והם מחייבים זמן צפייה מתמשך שנקבע מראש בידי האומן. באופן זה מיטשטשים הגבולות בין האומנויות השונות ונוצר כלי בינתחומי אומנותי-טכנולוגי חדש וייחודי.
