כמו במוסדות רבים, גם בבית הספר של ילדיי דעיכתו של גל הקורונה החמישי, שפגע כמעט בכל בית, לצד פריחתן של הכלניות, האיצו מפגש כלל שכבתי. בחיק הטבע, ממש לא רחוק מהבית, כמה עשרות הורים וילדים נפגשו לשאוף מעט אוויר אביבי צח בפיקניק שכבתי. לא חלפו יותר משלושים דקות בטרם קיבלתי, כמו רוב רובם של ההורים מסביב, איזשהו "פוש" חדשותי מהאפליקציה. יכול להיות שהיה מדובר באיזשהו עניין סביב המצב המתוח במזרח אירופה, או במידע חדש סביב סיפור רכילותי עסיסי שהולך ומסתעף.
ברוכים הבאים לגיליון 68 של ביטאון מכון מופ"ת העוסק בחינוך לאוריינות מדיה
מנהיגות בזמן משבר היא קריטית, וביתר שאת מנהיגות חינוכית. התלמידים מחפשים בדמות המורה ביטחון, אמון ואופטימיות. בהקשר החינוכי, המחקר מציב את המנהיגות החינוכית בפרספקטיבה מגדרית, לקראת מנהיגות נשית חינוכית, הנגזרת מן הרוב הנשי במערכת החינוך.
לימוד של מיומנויות אוריינות המדיה מחנך לחשיבה ביקורתית גם באמצעות יצירת פעולות לשינוי המצב הקיים. מטרת המאמר היא לתאר את גישתם של מורי המדיה לתפקידם כסוכני שינוי חברתיים.
התקוות שאנו תולים בתוכניות לימודים העוסקות במדיה רבות ומגוונות: אם רק יהיה הדור הצעיר ביקורתי כלפי דימויי מגדר וזהויות אתניות בתקשורת – נזכה לחברה שוויונית יותר; אם רק נלמד אותו להבין את המניפולציות הפרסומאיות – נוכל למתן את ערכי הצרכנות הקפיטליסטית ולחזק את ערכי התרומה לחברה; אם רק נצמצם את הזמן שצעירים אלה מבלים ברשתות החברתיות – הם ישקיעו יותר בלימודים ובפעילויות העשרה; אם רק ידעו להבחין בין אינפורמציה, דיסאינפורמציה, פייק ניוז – הם יהפכו לאזרחים השוקלים עמדות פוליטיות באופן רציונלי ומשתתפים בתהליכים הדמוקרטיים באופן אחראי. אם רק... האומנם?
בנייר עמדה זה נבהיר את סוגיית הצורך לספק לילדים ולנוער בישראל באופן מיידי כלי מחויב מציאות לקראת יציאתם לחיים הבוגרים – האוריינות התקשורתית: היכולת לברור את העיקר מן הטפל, להבין מהי ידיעת כזב, ולהיות מודעים לקיומה של מערכת הלחצים הכלכליים-פוליטיים-חברתיים, שמופעלים בעיקר על תעשיית החדשות. במסמך זה נבקש להציג את נחיצותה של תוכנית לאומית ספירלית של אוריינות תקשורת כתחום ליבה במערכת החינוך ובהכשרת המורים בישראל. עוד נציג במסמך זה סקירה תמציתית של תוכניות לימוד דומות בעולם ואת החשיבה הערכית שבבסיסן.
הקולנוע הוא אומנות ממוסדת ועתירת ממון, ולכן הוא שונה מהווידאו, שנתפס בעיני האומנים כחתרני ואנטי-ממסדי כיוון שהוא מוטבע על גבי מדיום נטול מקור שניתן לשעתוק ולשכפול אינספור פעמים. כך, בניגוד לקולנוע שהוא מדיום מסחרי במוצהר, הווידאו ארט הוא מוצר אומנות זמין וזול ועל כן דמוקרטי וחברתי בהרבה. בדומה לאומנויות המופע: תיאטרון, מחול, מוזיקה וקולנוע, הווידאו ארט מתרחש ברצף של זמן. כלומר, בניגוד לצפייה ביצירה דוממת, שאינה מחייבת הימשכות של זמן, בווידאו ארט מתקיימים חיבורים בין הדימוי הנע, הגוף, הקול והצליל המוזיקלי, זוויות הצילום והעריכה, והם מחייבים זמן צפייה מתמשך שנקבע מראש בידי האומן. באופן זה מיטשטשים הגבולות בין האומנויות השונות ונוצר כלי בינתחומי אומנותי-טכנולוגי חדש וייחודי.
צלמת התמונה: לאורה ויינברג, "תפוח סדום - חומר דליק?", "לראות מבעד למראות" תערוכת סטודנטים, החוג לאוריינות חזותית, סמינר הקיבוצים
מחווה אומנותית ליוצר, ליצירה או לרעיון באמצעות ציטוט ישיר או מרומז היא מתודה ידועה בתהליכי יצירת אומנות ובלימודי אומנויות. מחוות מביעות הוקרה וכבוד ליוצר וליוצרת וליצירה המצוטטת, ומעצבות את הסטטוס שלהם. גם בתהליכי יצירה של מדיה באמצעי התקשורת נעשה שימוש בציטוטים. אך בניגוד ללימודי אומנויות, בלימודי תקשורת אין קאנון ממוסד של יצירות מופת שיוצרים לכבודן מחוות. יצירת מחוות אומנותיות, המתייחסות למאמרים מביבליוגרפיית הקורס, שעניינם סוגיות תקשורת, מזמנת למידה משמעותית, מאפשרת לשלב הוראה עיונית ומעשית ומחברת בין לימודי תקשורת ומדיה לאומנויות. במהלך זה הסטודנטים מגבשים עמדה כלפי סוגיות מגוונות בתחום התקשורת, המבוססת על ידע אקדמי ועל חוויות אישיות. המאמר מתאר את יישומה של המתודה בקורס "אוריינות דיגיטלית באומנויות: גישה רב-תחומית", במסגרת לימודי תואר שני באוריינות חזותית בסמינר הקיבוצים. המחוות האומנותיות לפריט ביבליוגרפיה נבחר הוצגו בתערוכה שנקראה "לראות מבעד למראות", בסוף הקורס.
לאחר שתלמידים מבחינים בהתנגשות בין הידע הנמצא באינטרנט לבין הידע של המורה, הם לומדים כי המורה אינו יודע כול וגם אינו מקור הידע הבלעדי. התלמידים לומדים גם שלא כל הידע הקיים בתחום תוכן מסוים נלמד בבית הספר, וכי מסגרות לא פורמליות, חוץ בית-ספריות, דוגמת תנועות נוער, חוגים, עמיתים והמשפחה, יכולות גם הן לשמש מקור ידע.
