יחסו של המין האנושי אל העירום הוא מורכב ובעייתי זה אלפי שנים, ומופעיו היו שונים בקרב התרבויות והדתות השונות. איברי המין חורגים מכל שאר איברי הגוף, ואין מדובר רק ב"הבנה" של טוב ורע – כלומר, בראיית העירום – אלא גם במגוון האינטראקציות המתקיימות בין איברי המין של שני המינים, זכרים ונקבות.
מאמר זה ינסה להאיר את הקשר בין סגנון המנהיגות של המורה לבין אופן התנהלותו מול תלמידיו בקבוצת הוואטסאפ (WhatsApp) המשותפת להם, ואת חשיבותו של המורה כמנהיג − בעיקר בעת משבר.
מהלך הוראה ולמידה דיאלוגי (פתוח) הוא מהלך שנקבעת לו מסגרת מושגית כללית, אולם נתיביו מתפתחים מתוך המפגש והדיאלוג בין שלושת "השותפים": התוכן או התופעה הנלמדים, התלמידים, והמורה. במקרים כאלה עולה השאלה כיצד מתכננים הוראה בלי לחסום את מה שעשוי להתפתח במהלכה, וכיצד מעריכים למידה בלי להתעלם ממה שאכן התפתח.
בית הספר האידיאלי ייהנה מאקלים חינוכי מיטבי בזכות מגוון רחב של מאפיינים: צורתו, שבאסתטיקה שלה הושקעה תשומת לב רבה; סגנון הניהול, המכוון למידה רבה מאוד של חופש עשייה לכולם; רמת אמון גבוהה בין הרבדים השונים של אוכלוסייתו; איכותם הגבוהה של החונכים-מורים; תחושה חזקה של שייכות ומעורבות בקרב התלמידים; ורצון של כולם ללמוד ולהתפתח.
האלימות הגוברת נמצאת כיום בראש סדר העדיפויות של החברה הערבית. כדי לנסות להתמודד עם התופעה תוצע במאמר זה תוכנית התערבות ייחודית אשר תיגש לבעיה מכיוון אחר. במקום להתמודד עם האלימות ולנסות לשפר באופן ישיר את המיומנויות החברתיות ואת התנהגותם של ילדים ובני נוער זה כלפי זה, התוכנית תפנה את הזרקור לתלמיד עצמו. היא תפעל לבנייה של "העצמי הטוב", כלומר תסייע לכל תלמיד לזהות את החוזקות של עצמו ולפעול מתוכן.
* תוכני המאמר, לרבות החומרים החזותיים, נמסרו לפרסום בידי המחברת ובאחריותה הבלעדית. הכתיב במאמר הוא על דעת הכותבת.
ציורי ילדים השפיעו על אמנים בוגרים רבים בשל מקורם הלא-שכלי-רציונלי, בשל "לשונם" הלא-ורבאלית, ובעיקר משום שאין בהם משום השפעה חיצונית – לא של הסביבה, לא של המבוגרים, לא של לימוד כלשהו, אלא הם נובעים מתוך-תוכם בלבד.
שיבוצם של תלמידים למסגרות מבדלות של החינוך המיוחד מתבצע במשרד החינוך לפי אפיון חריגות. נשאלת השאלה אם החלוקה הזאת היא היעילה ביותר – כלומר מובילה את התלמידים להישגים הגבוהים ביותר (אקדמית, חברתית, רגשית, התנהגותית ופיזית) – או שמא יש אפשרות אחרת: שיוך התלמידים למוסד זה או אחר על פי יכולותיהם וצורכיהם (=רמת תפקוד).
בפרשת יתד פנו לבית המשפט הגבוה לצדק עמותת יתד – עמותה של הורים לילדי תסמונת דאון, וכן 54 הורים לילדי עם תסמונת דאון. הם טענו שלמרות החשיבות שבשילוב ילדים עם צרכים מיוחדים בחינוך הכללי משרד החינוך אינו מממן את ההוצאות הכרוכות בכך, דוגמת הוצאות על סייעות, ונטל המימון נופל על כתפי ההורים. התוצאה היא שהורים שאין ביכולתם לשאת בהוצאות נאלצים להעביר את ילדיהם שנמצאו מתאימים לשילוב בחינוך הכללי למוסדות לחינוך מיוחד, ובכך נשללת מהם ההזדמנות להשתלב בחברה. דוגמה למצב עניינים זה הביאה אחת האימהות וסיפרה על בנה, שיכולת הלימודים שלו גבוהה אך אין לו כישורים חברתיים המאפשרים לו לממש אותה בחינוך הכללי ללא סיוע. אלא שהמדינה סירבה לממן את הסיוע והיא לא הייתה מסוגלת לשאת בעלותו, ולכן הוא שוכב מתחת לספסל בכיתה במשך כל שנת הלימודים ואינו לומד דבר.
המגפה הפכה על החינוך את עולמו. מאמר זה מבקש לבחון היבטים שונים של המציאות שיצרה המגפה, ומתוכם לגזור את השינויים שנידרש לעשות אחרי שתסתלק. בעניין זה יש שני תרחישים כבדי משקל: או שהחינוך הישראלי יתקדם אל דמותו החדשה באופן מסודר, בעקבות דיונים מסודרים, או שיתקדם לשם באופן כאוטי בלתי מובנה. אין עוד אפשרות שהחינוך יחזור להיות מה שהיה.
המושג "טוהר הבחינות" גורר עימו קשיים וכשלים. אולם הוא גורר עוד דבר, עקרוני מאוד: עיוות מושגי. השאלה מה מותר ומה אסור לעשות במסגרת בחינות הבגרות, וכיצד יש להתנהג, היא שאלה מִשמעתית מובהקת. במילים "שמירה על כללים תקינים של היבחנות" אנחנו אכן עדים לבלבול המושגי הצפוי בין שתי קטגוריות שונות. בהצגתה כ"טוהר" העבירו אותה, ברור למדי לאיזה צורך, לממלכת המוסר והערכים.
